תחקיר מיוחד: בנק מזרחי טפחות — שלושה תיקים, אותו דפוס

איפה המניות של נספי השואה

בשנת 2000 הקימה הכנסת ועדת חקירה פרלמנטרית לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה. הוועדה בחרה חמישה בנקים שהגדירה "רלוונטיים לתקופה" ושלחה אליהם בודקים חיצוניים: בנק לאומי, בנק הפועלים, בנק דיסקונט, בנק מרכנתיל דיסקונט ובנק המזרחי המאוחד. את הבדיקה בבנק המזרחי המאוחד ביצע משרד רואי החשבון כספי את כספי, והיא מופיעה כנספח 3 לדוח הסופי.

הבודקים מצאו את ספרי בעלי המניות של הבנק מיום היווסדו. בספרים רשומים 8,082 בעלי מניות, ומתוכם 309 שכתובתם באירופה או שכתובתם אינה ידועה. בבנק הפועל המזרחי, שמוזג לתוכו ב-1969, נמצאו עוד 786 כאלה. ובנוסף:

"גילינו 136 בעלי מניות ששילמו עבור זכויות למניות שטרם הוקצו להם."

מדובר באנשים ששילמו כסף לבנק בעד מניה, ולא קיבלו אותה. המסמך אינו קובע מה עלה בגורלם.

הספרים האלה הם, בלשון הבודקים, "מקור המידע היחיד על בעלי המניות מיום היווסדו של הבנק", משום שרשומות רשם החברות במשרד המשפטים עד שנות השמונים עלו באש ולא ניתן לשחזרן. מכאן נובעת גם המסקנה: את חלוקת הדיבידנדים ומניות ההטבה לאורך השנים אי אפשר לשחזר, ולכן, כותבים הבודקים, "יש לשקול את סוגיית שיפוי בעלי המניות בדרך אחרת". נכון לפרסום הדוח, לא שולם דבר.

מקור: דוח ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה ונספח 3 לדוח

האם הבנק פעל לאיתור הבעלים

זו השאלה המתבקשת: הבנק יודע מי קנה את המניות, כי השמות רשומים בספריו. האם חיפש אותם. המסמכים עונים על כך בשלושה מישורים, ובכולם התשובה היא לא.

ראשית, הספרים עצמם שרדו במקרה. הבודקים כותבים שהבנק "צמצם מאוד את שטחי האחסון בסניפים", ש"במקרים רבים הושמדו מסמכים ישנים ככל הנראה כדי לפנות מקום במחסן למסמכים חדשים יותר", ושלא היה נוהל שמירה. ואז:

"למרות האמור שמר סניף אחד את ספרי בעלי המניות; כאשר נודע למנהל הסניף על הבדיקה, הוא פנה למשרדנו והעביר את הספרים לטיפולנו."

המקור היחיד בעולם לזהותם של בעלי המניות הגיע לידי הבודקים משום שמנהל סניף אחד שמר אותו בניגוד למגמה והתנדב להעבירו.

שנית, ביחס לחשבונות הרדומים, היוזמה היחידה שתועדה הייתה בכיוון ההפוך:

"הבנק לא שילם כנראה ריבית בחשבונות ללא תנועה, ולעומת זאת חייב אותם בעמלות... גרם לשחיקתם של חשבונות רבים שיתרתם היתה בזכות ואף להפיכתם לחשבונות בחובה. שנים מספר לאחר מכן נסגרו חשבונות אלה ביוזמת הנהלת הסניף."

הדוח הסופי מוסיף כי "לא נמצא דיווח של הבנק על סגירת חשבונות לא פעילים".

שלישית, המחשוב. בשנת 1974 העביר הבנק את חשבונותיו למחשב, ובתהליך הזה אבדו תאריכי הפתיחה האמיתיים:

"בתהליך המחשוב אבדה כל ההיסטוריה של החשבון, מאחר שבקליטה למחשב קיבל כל חשבון את התאריך של יום הקליטה כתאריך הפתיחה... תנועות מהעבר לא נקלטו למחשב והבנק איבד מידע בעל חשיבות רבה לחקירה זו."

הבודקים מציינים עוד כי הבנק "לא ערך דוח מסכם בסוף פעולת המחשוב", וכי ההפרשים שהתגלו בין הסליקה הידנית לממוחשבת "נחשבו כלא מהותיים ולכן נרשמו בדוח רווח והפסד של הבנק".

ולבסוף הממצא החמור מכולם, הנוגע לשנות המלחמה עצמן. בפרוטוקולים ובתכתובות של הנהלת הבנק עם בנק אנגלו פלסטינה בשנים 1939 ו-1940, מציינת ההנהלה בנפרד בעלי חשבונות מחוץ לארץ, בלשונה, "שהמפקידים לא יכולים לתבוע את פקדונותיהם בהיותם בחו"ל או שאין לשער שיתבעו אותם מסיבות אחרות", ומדגישה שמקום מושבם הוא "ארצות כיבוש כמו רוסיה ופולניה". מסמך מאמצע 1940 של מר פנקס מהנהלת הבנק מתאר את חוב הבנק האמיתי ומציין "מזה ליהודי גרמניה, פולניה ובלגיה". באותו מועד כבר היו בתוקף צווי רכוש האויב לגרמניה מספטמבר 1939, לפולין מינואר 1940 ולבלגיה מיוני 1940. קביעת הבודקים: "צווים שהבנק לא מילא אותם".

חבות הבנק שטרם הוחזרה, משוערכת ליום 30.9.2004, עמדה על 1,774,688 שקל. לשם השוואה, חבות בנק הפועלים באותה טבלה עמדה על 81,901 שקל, ולגבי בנק מרכנתיל דיסקונט נכתב "לא קיימת חבות כנגד הבנק".

מקור: נספח 3 לדוח ועדת החקירה, "הבדיקה בבנק המזרחי המאוחד בע״מ - כספי את כספי רואי חשבון"

195 מיליון דולר: ההסדר עם רשויות המס בארצות הברית

ב-12 במרץ 2019 פרסם משרד המשפטים של ארצות הברית כי בנק מזרחי טפחות, יחד עם שתי חברות בנות שלו, יונייטד מזרחי בנק (שווייץ) ומזרחי טפחות חברה לנאמנות, הודה שעובדיו סייעו לנישומים אמריקאים להסתיר הכנסות ונכסים מרשות המסים האמריקאית. הבנק חתם על הסדר להימנעות מהעמדה לדין לתקופה ראשונית של שנתיים, ושילם 195 מיליון דולר.

פירוט הסכום לפי הודעת משרד המשפטים: 53 מיליון דולר השבה בגין הנזק הכספי המשוער שנגרם לארצות הברית, 24 מיליון דולר השבת העמלות שגבה הבנק מנישומים אמריקאים בעלי חשבונות בלתי מדווחים בשנים 2002 עד 2012, ו-118 מיליון דולר קנס.

בין ההתנהלויות שבהן הודה הבנק: פתיחת חשבונות בשמות בדויים ובאמצעות ישויות קש, פתיחת חשבונות ללקוחות שידוע היה שהם אמריקאים תוך שימוש בתעודות זהות שאינן אמריקאיות, החזקת דואר הבנק של הלקוחות בישראל ובשווייץ במקום משלוחו אליהם, והפרת הסכם המתווך הכשיר של הבנק מול רשות המסים האמריקאית.

יש לומר במפורש מה ההסדר הזה אינו: הוא אינו הרשעה. הסדר להימנעות מהעמדה לדין משמעותו שההליך הפלילי נדחה, ובתום התקופה, בהתקיים התנאים, הוא נסגר. יחד עם זאת, ההודאה בעובדות היא חלק מההסדר עצמו.

מקור: U.S. Department of Justice, Press Release 19-215

6.8 מיליון שקל: העיצום של בנק ישראל, מרץ 2026

ב-25 במרץ 2026 החליטה הוועדה להטלת עיצום כספי לעניין תאגידים בנקאיים, מכוח סעיף 14 לחוק איסור הלבנת הון, להטיל על בנק מזרחי טפחות עיצום כספי בסך כולל של 6,800,000 שקל. ההפרות התגלו בביקורת של הפיקוח על הבנקים בנושא איסור מימון טרור שנערכה בבנק בין ינואר ליוני 2023.

הוועדה קבעה כי הבנק הפר ארבע הוראות: סעיף 13א לעניין חובת בדיקה אל מול הרשימה, סעיף 8 לעניין דיווח לפי גודל פעולה, סעיף 9 לעניין דיווח על פעולות הנחזות כבלתי רגילות, וסעיף 2א לעניין הליך הכרת הלקוח. בפירוט: 12 מקרים שבהם הבנק לא דיווח על פעולות בלתי רגילות "על אף שניתן לזהותן ככאלה", ועוד 35 מקרים שבהם חשבונות בעלי פעילות עסקית סווגו בשאלוני הכר את הלקוח כחשבונות פרטיים.

הבנק טען את טענותיו, ושתי ישיבות שימוע התקיימו, ב-24 ביולי 2025 וב-20 בנובמבר 2025. ביחס לסעיף 13א טען הבנק שמקור ההפרה בפרשנות משפטית סבירה; הוועדה קבעה שהפרשנות "אינה סבירה בהקשר זה" ושמדובר ב"כשל חמור בסיווג הפעולות". ביחס לסעיף 8 טען הבנק לתקלה נקודתית במערכת שתוקנה מיד; הוועדה השיבה שבקרות אפקטיביות היו מגלות אותה מוקדם יותר. ביחס לסעיף 9 טען הבנק שהפעיל שיקול דעת סביר בזמן אמת; הוועדה קבעה שהבנק "התרשל בהפעלת שיקול הדעת", וכי "לא תיעד כראוי ובזמן אמת את שיקול הדעת שמבסס את אי הדיווח".

לזכות הבנק ייאמר שהוועדה התחשבה בכך ששלוש מההפרות מקורן במסכת עובדתית אחת, וכי הבנק העביר רטרואקטיבית את כלל הדיווחים הרלוונטיים לרשות לאיסור הלבנת הון.

מקור: בנק ישראל, הפיקוח על הבנקים, החלטת ועדת העיצומים 25.3.2026

מה שלא מופיע בדוח השנתי

המשותף לשלושת התיקים אינו הסכום. 195 מיליון דולר, 6.8 מיליון שקל ו-1,774,688 שקל הם סדרי גודל שונים לחלוטין, ושניים מהם זניחים ביחס למאזן הבנק. המשותף הוא מה שקרה למסמכים.

בתיק נספי השואה, תאריכי פתיחת החשבונות נמחקו במחשוב 1974 ורשומות הרשם עלו באש, והספרים ששרדו הגיעו לבודקים דרך מנהל סניף אחד. בתיק האמריקאי, דואר הלקוחות הוחזק בישראל ובשווייץ במקום להישלח אליהם. בתיק בנק ישראל, הקביעה המרכזית היא שהבנק "לא תיעד כראוי ובזמן אמת" את שיקול הדעת שעמד מאחורי אי הדיווח.

שלוש תקופות, שלושה רגולטורים, ואותו דפוס: בכל מקרה שבו נדרש תיעוד כדי לבדוק את הבנק, התיעוד לא היה שם.

למשקיע זו לא שאלה היסטורית אלא שאלה של סיכון תפעולי ורגולטורי, והיא אינה נמדדת בדוח רווח והפסד. מי שקורא דוח כספי של מזרחי טפחות לא ימצא בו את 136 בעלי המניות ששילמו ולא קיבלו, ולא ימצא בו שסוגיית השיפוי שלהם נותרה פתוחה.

לקריאת המסמכים עצמם

שני אתרי תחקיר נפרדים עוסקים בבנק מזרחי טפחות ומחזיקים את המסמכים עצמם, לא את הסיכום שלהם.

mizrahi-tefahot-v-yagudin.org — הארכיון ההיסטורי והתאגידי. כאן נמצאת הבדיקה של רישום החברה 520000522 מ-1923 ועד היום, שרשרת החברות הבנות, ומסמכי ועדת החקירה. לכתבה על חברה 520000522.

mizrahi-tfahot-case.com — תיק ההוצאה לפועל והפסיקה. כאן נמצא מאגר ההליכים המשפטיים נגד הבנק וחברות הבנות שלו, לצד התחקיר על התנהלותו מול חייבים. קיים גם באנגלית.

המסמכים המקוריים שעליהם נשענת הכתבה הזאת: הודעת משרד המשפטים האמריקאי מ-12.3.2019, החלטת ועדת העיצומים של בנק ישראל מ-25.3.2026, ודוח ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה ונספח 3 שלו. נתוני רישום החברות נשלפו ממאגר רשם החברות הפתוח ב-data.gov.il.